איזה סוג הורים אתם ?

סיכום הרצאתה המרתקת של ד"ר נעמי אפל - על תפקיד ההורים בהגברת הערך העצמי והמסוגלות העצמית בקרב ילדים

לאחרונה הייתי בהרצאתה המצוינת של ד"ר נעמי אפל בנושא "הגברת הערך העצמי והמסוגלות העצמית בקרב ילדים - התפקיד ההורי". הנה כמה נקודות חשובות מההרצאה:

קודם כל חשוב להבין את ההבדל בין שני המושגים בתחום– ערך עצמי ומסוגלות עצמית.

מסוגלות עצמית מדברת על כמה הילד מאמין ביכולת שלו להסתדר - חברתית, אישית, לימודית. כדי שהילד יאמין ביכולת שלו צריך להיות לו תסריט חיובי בראש על עצמו ועל היכולת שלו. כשיש לילד תסריט חיובי אז המוטיבציה שלו גדולה.

הבעיה מתחילה ברמת הביצוע: אם יש לילד איזשהו חשש שהוא לא יהיה מספיק טוב או אולי לא יצליח, או שהילד חושש לעשות משהו כי יש לו ניסיון לא טוב - המוטיבציה שלו תהיה שלילית ואז התסריט שלו יהיה שלילי.

מה שיקבע את היכולת של האנשים המצליחים בתחומם להצליח הוא מה יקרה ברמת ביצוע נמוכה. אם הילד מייחס לעצמו את הכישלון ואומר לעצמו 'אני אפס', לא מסוגל לשאת את הכישלון ונמנע מלעשות אותו דבר (במקום לנסות שוב) - הוא מייצר תסריט שלילי במוח שלפיו הוא לא יכול להתמודד עם זה, ואז נמנע לעשות זאת שוב.

אם הילד מחליט בכל זאת להתנסות שוב, הוא לומד מהטעות שלו ומעלה את מעגל המסוגלות העצמית. הרבה פעמים צריך מישהו מבחוץ שיעזור לנו לעשות את זה - בעיקר ילדים.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כהורים?

1. לחזק את הילד על התנהגויות "קטנות" מאוד, אבל בצורה חכמה ולא על כל דבר . לחזק במקומות שבהם אנחנו רואים שהוא עשה מאמץ. לא על הביצוע אלא, לדוגמה, על היכולת שלו לשבת 10 דקות להכין שיעורים. אז נחזק אותו על המאמץ ( נשחק / נצייר יחד). נייצר מצבים שבהם הילד יתחיל להבין שהוא יכול לסמוך על עצמו ולהאמין בעצמו.

2. לאמן את הילד שלנו לכישלון. מה שישפיע הכי הרבה על מסוגלות גבוהה זה איך אנחנו מתייחסים למצב שבו הביצוע שלנו הוא לא טוב ולא כמו שציפינו. ההורים צריכים לתת לילד מודל של כישלון. למשל, בארוחת ערב מספרים על משהו נעים שאירע לי השבוע ומשתפים גם סיפור של חוסר הצלחה ומה למדתם מזה. לדוגמה: "השבוע הייתי צריך להגיש מסמך לבוס שלי והוא כעס כי לא הגשתי אותו בזמן, אבל למדתי מזה שאני צריך לתכנן יותר טוב את הזמן".

בדרך זו הילד לומד שכולם נכשלים לעתים וכישלון יכול להיות ברכה, כי הוא מלמד אותנו כל הזמן איפה להשתפר. הילד צריך לשמוע את זה מההורים שלו ולהבין שזה בסדר להיכשל, רק צריך ללמוד מזה איך להשתפר. לאט לאט נבנית לילד חשיפה הדרגתית של מסוגלות עצמית.

3. לעבוד עם משחקי תפקידים של הילד וההורה. ילד שמתקשה ללכת לבית ספר כי חווה דחייה - ההורה מתאמן עם הילד איך להגיב לסיטואציה לא נעימה ואומר לו שהוא מבין שקשה לו. אנחנו בונים לו תסריט מוכן שהוא יוכל להשתמש בו בשעת מצוקה. הילד מבין שיש עוד דרך להגיב לסיטואציה הלא נעימה.

***

המושג השני בהרצאה מדבר על הערך העצמי - על כמה אני אוהב את עצמי כפי שאני (רגשי) ועד כמה אני ראוי ושווה (קוגנטיבי). הערך שלנו נבנה משנים של התנסויות על ידי אינטגרציה עם החברה. להורים יש מפתח עיקרי לבניית הערך עצמי. ככל שהערך העצמי שלנו נמוך יותר אנו מושפעים יותר ממה הסביבה אומרת לנו. לכל ילד יש את המעריך הקריטי שלו (אמא / אבא) - בדרך כלל יהיה מי שפחות נגיש ויותר נוקשה. הערך העצמי הנמוך ביותר הוא סגנון הורים נוקשה, ביקורתי, מזלזל משפיל - שם הערך העצמי של הילד בסכנה עד דיכאון ואובדנות.

ניתן לבנות ערך עצמי גבוה ומסוגלות עצמית גבוהה באמצעות שני אלמנטים:

החלק הבלתי מילולי - כדי שאני אוכל לפתח אצל הילד שלי יכולת לפתח תחושה של ערך עצמי גבוה, אני כהורה צריך להפעיל שני דברים: חיוך ומגע - למשל, בכניסה לבית. זה ישנה את כל המהלך העניינים בבית. החיוך מרגיע ומאפשר לילד לחוות באותו רגע חוויה של ביטחון.

החלק המילולי - חיזוק ומחמאות שלא נותנים אותם ביום יום, חיזוק על משהו מדויק. גם מחמאות מדודות ומדויקות. למשל, להסתכל לילד שלי בעיניים ולומר לו "איזה כיף שאני אמא שלך", "איזה כיף שיש לי אותך". זו חוויה של המון ביטחון לילד ושייכות ותוקף לקיום שלנו.

לסיכום ההרצאה, להורים יש השפעה אדירה על הביטחון העצמי והמסוגלות של ילדיהם. הורים נוקשים יגרמו לערך עצמי נמוך בקרב ילדיהם לעומת הורים שסומכים, תומכים ומאמינים בילד שלהם. שם יש סיכוי גדול יותר לראות ילד עם בטחון עצמי ותחושת מסוגלות גבוהה יותר.

אז איזה מן הורים אתם??

מקור - הרצאתה של ד"ר נעמי אפל: https://youtu.be/yKjKSCPOwng